אלפי ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובע הגיש תביעה על סך של 28,206, בגין תאונת דרכים, לה אחראית הגב' יעל מלניקובסקי, מבוטחת של הנתבעת (להלן: "הנהגת"). מכתב התביעה עולה כי בעת שנהג התובע ברכבו, הגיע רכב הנהגת במסלול הנסיעה הנגדי, פגע במעקה, עבר לתוך מסלול נסיעת התובע ופגע בחזית רכבו.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 13,855 ₪, בגין הנזק הישיר אשר נגרם לרכבו, סך של 1,471 ₪, שכר טרחת השמאי, 9,000 ₪, אותם שילם עבור שכירת רכב חלופי, ריבית עונשית, על סך של 1,880 ₪ וכן סך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש.

בכתב ההגנה נטען כי התאונה נגרמה בעטייה של שלולית מים, אשר נוצרה כתוצאה מדליפת מערכת השקיה לנתיב הנסיעה, וכי האחריות לקרות התאונה רובצת על התובע עצמו, או על הצד השלישי, נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ. עוד נטען כי הנזקים הינם מוגזמים.

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לנתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, אשר כפרה בהיווצרות שלולית המים, ובאחריותה לתאונה.

בדיון שהתקיים ביום 25.11.12 עתרה התובעת לדחיית הדיון, והסכימה לשלם לתובע חלק מהנזק, סך של 12,000 ₪.

לאחר הדיון הסתבר כי הנהגת הורשעה בבית המשפט לתעבורה בגין התאונה.

בדיון שהתקיים ביום 15.9.13 הודיעה הנתבעת כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי האחריות לתאונה, ואף לנזק הישיר, אך טענה, באמצעות נציגה, כי אין לחייבה בדמי השכרת הרכב, ובפיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים אחרים.

היות ובמועד הדיון היה צורך לקצר את הדיון, בשל תקלות במערכת נט המשפט, אפשרתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב.

התובע טען כי עשה כל שביכולתו להקטנת הנזק. לדבריו התגורר באותה תקופה בגבעתיים, השתמש ברכב של אמו, על מנת שלא יצטרך להמשיך ולשכור רכב, ולכן שכר רכב לשלושה חודשים בלבד.

התובע צירף לכתב התביעה חשבונית, ממנה עולה כי שכר רכב בין יום 23.10 ועד ליום 22.11, ושילם סך של 2,975 ₪.

במהלך הדיון טען התובע כי הגיע לבית המשפט בטיסה מאילת, אך לא צירף כל חשבונית להוכיח טענתו.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, במסמכים אשר צורפו להם ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אין מחלוקת בין הצדדים כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים הישירים אשר נגרמו לו, בסך של 15,326.

אכן על הנתבעת לפצות את התובע בגין דמי שכירות הרכב, עם זאת, על התובע החובה להקטין את נזקיו, ויכול היה הוא לעשות כן, לשם הדוגמא, על ידי רכישת רכב חלופי, במקום לשכור רכב לתקופה כה ממושכת, כפי שטען.

בנסיבות העניין, בהתחשב בשווי רכבו של התובע, בעובדה שהיה על התובע לרכוש רכב אחר, תחת רכבו, אשר הושבת, יכול היה להקטין את נזקיו ולא לשכור רכב לתקופה של שלושה חודשים. התובע צירף כאמור חשבונית על סך של 2,975 ₪. אני מעמידה אפוא ראש נזק זה על הסך של 2,975 ₪.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין התנהלותה, והאיחור בתשלום הפיצוי בגין הנזק הממשי אשר נגרם לו. לדבריו נאלץ להגיע לדיונים מהעיר אילת. אינני מקבלת את טענת התובע. נהגת הרכב טענה כי התאונה נגרמה בשל שלולית מים אשר נקוותה במקום, וכי היא אינה אחראית לתאונה. במצב דברים זה, לא מצאתי פגם בהתנהלותה של הנתבעת.

נזקיו הבלתי ממוניים של התובע לא הוכחו בפני, ואני מעמידה אותם על דרך האמדן על הסך של 300 ₪.